בשנת ת"ש עלה ארי מבבל, רבי צבי יהודה אדלשטיין עלה לארץ ישראל מרוסיה הקומוניסטית.

רמת השרון זכתה בו לרב ואב המנהיג את הקהילה בעוז וברחמים. הוא ידע לרדת ללבו של כל אחד ולדאוג לצרכיו הגשמיים והרוחניים,

בד בבד עמד ללא חת על משמר התורה והחינוך הטהור בעירו היקרה.

בכ' בחשוון, שנת תשי"א הוא עלה בסערה השמימה כאשר הוא מותיר אחריו קהילה יתומה המחכה לרב שינהיג אחריו.

מרן החזון איש זצוק"ל שהיה הפטרון הרוחני של יהודי א"י באותה תקופה מינה במקומו את בנו חביבו,

רבי יעקב אדלשטיין שהיה אז אברך צעיר לימים בשנות העשרים לחייו.

במשך למעלה מ – 60 שנה הנהיג רבי יעקב את רמת השרון, אהב את כולם באהבת אב, דאג לכל אחד ואחד מהם ונשאם על כפיו הרחומות כאשר ישא האומן את היונק.

בדאגתם האמיתית להם, דאג להקים ברמת השרון כולל לאברכים מצוינים היושבים ולומדים תורה, אור התורה המופץ משם ברמת השרון משך ומושך אליו יהודים רבים כמו פרפרים אל האור.

הקהילה גדלה והתעצמה, יהודים רחוקים התקרבו והצטרפו למשפחתו, שהרי "משפחתו" זה לא מונח ביולוגי, כולם הרגישו בניו, הוא הרגיש אב לכולם.

בדאגתו, דאגת אב, הקים כוללי אברכים, תלמוד תורה לבנים, בית יעקב לבנות, מעונות יום, גני ילדים, רשת שיעורי תורה הפרוסה בכל בתי הכנסת בעיר, רשת מדרשות לנשים ולגברים ברמות שונות, לנערים ולצעירים.